Vayedaber

Simple Havroutah

Psa'him

Daf 44b

לִיתֵּן טַעַם כְּעִיקָּר. שֶׁאִם שָׁרָה עֲנָבִים בְּמַיִם, וְיֵשׁ בָּהֶן טַעַם יַיִן — חַיָּיב.

Traduction

comes to establish the principle that the legal status of the taste of a forbidden food is like that of its substance. This term teaches that any food that absorbs the taste of a prohibited item assumes the status of this prohibited item itself. As, in a case where one soaked grapes in water and the water has the taste of wine, a nazirite is liable for drinking this mixture, as it assumes the status of wine.

Rachi non traduit

ליתן טעם כעיקר. לעשות טעמו של איסור כעיקרו וממשו:

ויש בהן. במים טעם יין:

חייב. בכזית מהן והא לאו משום היתר מצטרף לאיסור הוא אלא משום דאיתעביד ליה כוליה איסור אבל היתר מצטרף לאיסור לא ילפינן מינה:

מִכָּאן אַתָּה דָּן לְכָל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ: וּמָה נָזִיר שֶׁאֵין אִיסּוּרוֹ אִיסּוּר עוֹלָם, וְאֵין אִיסּוּרוֹ אִיסּוּר הֲנָאָה, וְיֵשׁ הֶיתֵּר לְאִיסּוּרוֹ — עָשָׂה בּוֹ טַעַם כְּעִיקָּר, כִּלְאַיִם, שֶׁאִיסּוּרוֹ אִיסּוּר עוֹלָם, וְאִיסּוּרוֹ אִיסּוּר הֲנָאָה, וְאֵין הֶיתֵּר לְאִיסּוּרוֹ — אֵינוֹ דִּין שֶׁיַּעֲשֶׂה טַעַם כְּעִיקָּר?

Traduction

From here you derive the halakha with regard to the entire Torah; in all cases, the legal status of the taste of a forbidden food is like that of its substance. The Gemara elaborates. Just as with regard to a nazirite, whose prohibition against eating grapes is not an eternal prohibition, as he will be permitted to eat grapes once his period of naziriteship is over, and furthermore, his prohibition is not a prohibition against deriving benefit from wine, and there is dissolution for his prohibition against eating grape products by requesting a Sage to release him from his vow, nevertheless, in his case, the Torah rendered the legal status of the taste of food forbidden to him like that of its substance; with regard to a forbidden mixture of diverse kinds, whose prohibition is an eternal prohibition [issuro issur olam] and whose prohibition is a prohibition against deriving benefit, and there is no dissolution for its prohibition, is it not right that the Torah should render the legal status of the taste of its forbidden food like that of its substance?

Rachi non traduit

לכל התורה כולה. שיהא טעמו של איסורין כממשו:

שאין איסורן איסור עולם. אלא כמה שפירש ואם סתם שלשים יום וענבים ויין מותרין לו בהנאה:

ויש לו היתר לאיסורו. אף תוך זמן על ידי (הפרת) חכם:

כלאים. כלאי הכרם:

איסור עולם. זרע חטה וחרצן הכל אסור לעולם:

וְהוּא הַדִּין לְעָרְלָה בִּשְׁתַּיִם!

Traduction

And the same is true of fruit that grows on a tree during the first three years after it was planted [orla], on two of three counts: Although the prohibition of orla is not an eternal prohibition, as one may eat the fruit of this tree after three years have passed, it is prohibited to derive benefit from orla, and this prohibition cannot be dissolved, as the fruits that grow during the first three years remain prohibited. Therefore, based on the same a fortiori inference, the principle: The legal status of its taste is like that of its substance, should apply in this case as well. Similarly, all other prohibitions in the Torah are more severe than the case of a nazirite in one of these aspects, and therefore this principle is universal. In any case, this entire derivation presents a difficulty for Rabbi Yoḥanan, who derives a different halakha from the term: Soaked.

Rachi non traduit

והוא הדין לערלה בשתים. ק''ו זה אתה דן לערלה בשתי דרכים דאיסורו איסור הנאה ואין היתר לאיסורו בתוך שלש מה שאין כן בנזיר ואיסור עולם ליכא למימר בה דלאחר שלש מותרות:

Tossefoth non traduit

והוא הדין לערלה בשתים. וכן אמרינן בפ''ק דקדושין (דף לח.) גבי חדש ופ''ה דערלה אין איסורו איסור עולם דאחר שלש מותר וקשה מה שמותר אחר שלש היינו האילן והאילן לא נאסר מעולם רק הפרי והפרי אין לו היתר ור''ת פי' הוא הדין לערלה בשתים היינו בשנת ארבע דיש היתר לאיסורו על ידי פדייה או להביא לירושלים ור''י מפרש דנזיר וחדש אין איסורן איסור עולם שהגדל מן הגפן אחר השלמת נזרו לא חל עליו איסור וכן חדש היוצא מקנה השיבולת אחר הבאת העומר לא חל עליו איסור כיון שהשריש קודם העומר וכן ערלה אחר ג' שנים היוצא ממנו אין איסור חל עליו ויש היתר לאיסורו יש לפרש כפ''ה שנזיר תוך זמנו יש לו היתר על ידי שאלה וחדש נמי לר' יהודה דאמר יום הנף כולו אסור יש לו היתר תוך זמנו על ידי עומר וערלה אין לה היתר תוך זמנה וילדה בזקינה דבטלה אין זה אילן דערלה דפנים חדשות באו לכאן ועוד מפר''י שהפרי של חדש שנאסר כבר וכן היוצא מן הגפן קודם השלמת נזירות יש להן היתר בהשלמת זמן האיסור אבל ערלה וכלאים הפרי שנאסר אין לו היתר ופירוש זה נראה עיקר דאין צריך להעמיד כר' יהודה ואין להקשות לפי' זה אמאי לא חשיב יש היתר לאיסור בשאלה ובעומר ויהא ג' בערלה דיש לומר דלא סבר כר' יהודה אלא האיר המזרח מתיר ונזיר נמי אי מתשיל אין זה היתר לדבר שנאסר שהחכם עוקר הנדר מעיקרו ונמצא שלא נאסר מעולם אבל לפי' קמא ה''מ לאחשובי מה שהפרי עצמו נאסר לעולם והיה מוצא בערלה שלש:

הָא מַנִּי רַבָּנַן הִיא, וְרַבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר כְּרַבִּי עֲקִיבָא.

Traduction

The Gemara answers: In accordance with whose opinion is the previously cited derivation? It is in accordance with the opinion of the Rabbis, who derive this halakha from the term: Soaked. However, Rabbi Yoḥanan, who said that a permitted substance joins together with a prohibited substance, holds in accordance with the opinion of Rabbi Akiva.

Rachi non traduit

הא מני. דאפיקתיה להאי קרא לטעם כעיקר רבנן דפליגי אדר''ע בהיתר מצטרף לאיסור ולקמיה מפרש מאי היא:

הֵי רַבִּי עֲקִיבָא? אִילֵימָא רַבִּי עֲקִיבָא דְּמַתְנִיתִין, דִּתְנַן: רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: נָזִיר שֶׁשָּׁרָה פִּתּוֹ בְּיַיִן, וְיֵשׁ בּוֹ לְצָרֵף כְּדֵי כְּזַיִת — חַיָּיב, וּמִמַּאי דְּמִפַּת וּמִיַּיִן? דִּילְמָא מִיַּיִן לְחוֹדֵיהּ?

Traduction

The Gemara asks: To which statement of Rabbi Akiva is the Gemara referring? If you say it is referring to the opinion of Rabbi Akiva in the following mishna, as we learned: Rabbi Akiva says, with regard to a nazirite who soaked his bread in wine, and the bread and the wine contain enough to join together to constitute an olive-bulk, that he is liable; from where do we know that Rabbi Akiva means an amount of an olive-bulk taken from the bread and the wine together? Perhaps he meant that the measure is calculated from the wine alone?

Rachi non traduit

הי ר''ע. מהי מילתא דר''ע שמעינן דהיתר מצטרף לאיסור:

דילמא מיין לחודיה. וצירוף שייך למיתני בה משום דנבלע בתוך הפת והיאך משערין כזית יין ממלא כלי מפה לפה ומביא זית ונותן לתוכו והיין היוצא הוא כזית יין וכן הוא בתוספתא דנזיר:

Tossefoth non traduit

ודילמא מיין לחודיה. ולשון לצרף אתי שפיר כלומר לצרף היין הבלוע בתוכו:

וְכִי תֵּימָא: מִיַּיִן לְחוֹדֵיהּ מַאי לְמֵימְרָא? הָא קָא מַשְׁמַע לַן דְּאַף עַל גַּב דְּתַעֲרוֹבֶת.

Traduction

The Gemara asks: And lest you say that if this amount is from the wine alone, what purpose is there to state this halakha, this statement comes to teach us that even though the prohibited item is in a mixture, one is nonetheless liable for consuming it. Since this mishna can be explained as referring to an olive-bulk from wine alone, it cannot be cited as proof for Rabbi Akiva’s opinion with regard to the combination of a permitted substance with a prohibited substance.

Rachi non traduit

תערובת. שאינו בעין שנבלע בפת:

אֶלָּא רַבִּי עֲקִיבָא דְּבָרַיְיתָא. דְּתַנְיָא, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: נָזִיר שֶׁשָּׁרָה פִּתּוֹ בְּיַיִן, וְאָכַל כְּזַיִת מִפַּת וּמִיַּיִן — חַיָּיב.

Traduction

The Gemara states: Rather, Rabbi Yoḥanan holds in accordance with the opinion of Rabbi Akiva in the baraita, as it was taught in a baraita that Rabbi Akiva says: A nazirite who soaked his bread in wine and ate an olive-bulk of the mixture from the bread and the wine is liable. This baraita indicates that according to Rabbi Akiva, a permitted substance joins together with a prohibited substance.

Rachi non traduit

מפת ומיין חייב. ופליגי רבנן עליה דלית להו היתר מצטרף לאיסור ואילו פשט היין בכל הפת לא הוו פליגי רבנן עליה דהא אית להו טעם כעיקר ואיתעביד ליה פת גופיה איסור ובהא מיהא פליגי עליה דטעמא דר''ע משום צירוף הוא וא''נ לא נשרית כל הפת ביין מצטרף נמי היתר לאיסור לחיובא:

וְרַבִּי עֲקִיבָא טַעַם כְּעִיקָּר מְנָא לֵיהּ? יָלֵיף מִבָּשָׂר בְּחָלָב: לָאו טַעְמָא בְּעָלְמָא הוּא, וְאָסוּר? הָכָא נָמֵי לָא שְׁנָא.

Traduction

The Gemara asks: And Rabbi Akiva, from where does he derive the principle: The legal status of the taste is like that of the substance itself? The Gemara answers: He derives this principle from the prohibition of meat cooked in milk. In that case, there is merely the taste of the milk absorbed by the meat, and the mixture is nonetheless forbidden. Here, too, in the case of other prohibitions, it is no different, and the same principle applies.

Rachi non traduit

ור''ע. כיון דמפיק ליה להאי משרת להיתר מצטרף לאיסור:

טעם כעיקר. היכא דליכא מידי עיקר אלא טעם כגון ששרה ענבים במים מנא ליה:

בשר בחלב. בשר שנתבשל בחלב והבשר בעיניה אלא שטעם החלב נבלע בו:

וְרַבָּנַן? מִבָּשָׂר בְּחָלָב לָא גָּמְרִינַן, דְּחִידּוּשׁ הוּא.

Traduction

The Gemara asks: And the Rabbis, why don’t they derive this principle from meat cooked in milk? The Gemara answers: The Rabbis claim that from meat in milk we do not derive other prohibitions, as that prohibition is a novelty.

Rachi non traduit

חידוש הוא. כל איסורו תימה הוא ודבר חידוש שאינו מצוי בינינו בשאר איסורין לא גמרינן חומרא דידיה אשאר איסורין דכי היכי דשאר חידושין דידיה לא הוו בשאר איסורין האי דטעם כעיקר נמי לא תיגמר מיניה:

Tossefoth non traduit

ורבנן מבשר בחלב לא גמרינן דחידוש הוא. תימה לרשב''א התינח לרבא אלא לאביי דאית ליה בפרק כל הבשר (חולין דף קח.) דבשר בחלב לאו חידוש הוא אמאי איצטריך למילף מנזיר לטעם כעיקר:

וּמַאי חִידּוּשׁ? אִילֵּימָא דְּהַאי לְחוֹדֵיהּ וְהַאי לְחוֹדֵיהּ — שְׁרֵי, וּבַהֲדֵי הֲדָדֵי — אָסוּר, כִּלְאַיִם נָמֵי: הַאי לְחוֹדֵיהּ וְהַאי לְחוֹדֵיהּ — שְׁרֵי, וּבַהֲדָדִי — אָסוּר.

Traduction

The Gemara asks: And what is the novelty in that prohibition? If you say that it is unique in that this meat alone and that milk alone are each permitted, and yet together they are forbidden, that characteristic is not unique to meat cooked in milk. In the case of prohibited mixtures of diverse kinds too, this element alone and that element alone are each permitted, and yet together they are prohibited.

Rachi non traduit

ומאי חידושיה. משאר מילי:

אילימא היינו חידושיה. דשני דברים המותרים הם וכשנתערבו נאסרין מה שאין כן בשאר דברים:

הא כלאים נמי. דוגמתן:

אֶלָּא: דְּאִי תָּרוּ לֵיהּ כּוּלֵּי יוֹמָא בַּחֲלָבָא — שְׁרֵי, בַּשֵּׁיל לֵיהּ בַּשּׁוֹלֵי — אָסוּר.

Traduction

The Gemara answers: Rather, the novelty is that if one soaks meat in milk all day, it is permitted by Torah law, despite the fact that the meat certainly absorbed some taste of the milk, whereas if one cooked the meat in milk even for a short time, the mixture is prohibited by Torah law.

Rachi non traduit

תרי ליה. שורהו בחלב כל היום שרי כלומר מותר לשרותו בתוכו ואינו עובר עליו אפילו על אכילתו דלא אסרה תורה אלא דרך בישול ואפילו יהיב ביה טעמא ומיהו מדרבנן אסור:

בשיל ליה בשולי אסור. עובר על בישולו ועובר על אכילתו:

וְרַבִּי עֲקִיבָא נָמֵי, בָּשָׂר בְּחָלָב וַדַּאי חִידּוּשׁ הוּא?

Traduction

The Gemara asks: And Rabbi Akiva too certainly agrees that the halakha of meat in milk is a novelty. How can he derive a general principle from this case?

אֶלָּא יָלֵיף מִגִּיעוּלֵי גוֹיִם: גִּיעוּלֵי גוֹיִם, לָאו טַעְמָא בְּעָלְמָא הוּא, וְאָסוּר? הָכָא נָמֵי לָא שְׁנָא.

Traduction

Rather, he derives the principle: The legal status of the taste is like that of the substance itself from the required purging of the vessels of gentiles. In the section of the Torah that deals with the spoils of Midian (Numbers 31:21–24), it states that a vessel used by a gentile to cook food must be purged through fire and purified before it may be used by a Jew. Isn’t the purging of vessels of gentiles necessary only to cleanse them from the mere taste that was absorbed through the process of cooking? Even so, these vessels are prohibited if this cleansing was not performed. Here, too, it is no different; the same reasoning applies in all cases.

Rachi non traduit

גיעולי נכרים. קדירה שבישל בה הנכרי וכשחוזר ישראל ומבשל בה היא מגעלת בליעתה לתוך של ישראל גיעול לשון מקיא ופולט והתורה אסרתו במעשה מדין כל דבר אשר יבא באש (במדבר ל''א:כ''ג) דהיינו יורות וקומקמוסין וכיוצא בהן שמרתיחין אותן על האור:

Tossefoth non traduit

אלא יליף מגיעולי נכרים. הקשה ה''ר יוסף היכי יליף רבי עקיבא טעם כעיקר בנזיר מגיעולי נכרים הא נזיר קל מכל איסור שבתורה שאין איסורו איסור עולם ויש היתר לאיסורו ותי' דבמדין נמי היו כליהן בלועות מיין ואסורים לנזיר:

וְרַבָּנַן, גִּיעוּלֵי גוֹיִם נָמֵי חִידּוּשׁ הוּא. דְּהָא כָּל נוֹתֵן טַעַם לִפְגָם — מוּתָּר, דְּגָמְרִינַן מִנְּבֵילָה — וְהָכָא אָסוּר.

Traduction

The Gemara comments: And the Rabbis do not derive this principle from this source, as they maintain that the halakha of purging vessels of gentiles is also a novelty. What is the novelty of this halakha? As in general, anything that contributes taste that renders the food tainted is permitted. If the taste added by the prohibited food does not enhance the permitted food, then as a rule it does not render the permitted substance prohibited. As we derive this principle from the halakha that an unslaughtered animal carcass that is unfit for consumption is not classified as a prohibited animal carcass and is not prohibited. However, here, with regard to the halakha of purging vessels of gentiles, the Torah states that even if they contribute taste that renders the food tainted they are prohibited. If twenty-four hours have passed since food was cooked in a pot, the assumption is that it will contribute a negative taste to any foods cooked in the pot subsequently. Nevertheless, vessels taken from gentiles remain prohibited until they are purged, even though the taste they contribute taints the food.

Rachi non traduit

דגמרינן מנבילה. דכתיב לא תאכלו כל נבילה לגר וגו' (דברים י''ד:כ''א) הראויה לגר קרויה נבילה שאינה ראויה לגר אינה קרויה נבילה:

והכא אסור. דהאי נמי לפגם הוא דאותה בליעה מששהתה בדופנו של כלי לילה אחת הופג טעמו ונתקלקל ותו לא משבחת לאוכל שהיא נפלטת לתוכו:

Tossefoth non traduit

ורבנן קדירה בת יומא נמי אי אפשר דלא פגמה פורתא. ואפ''ה אסר הכתוב אם כן ליכא לאיפלוגי בין בת יומא לשאין בת יומא וכולהו אסורים ור''ע סבר קדירה בת יומא לא פגמה כלל אבל שאין בת יומא דפגמא שרי דנ''ט לפגם מותר דגמר מנבילה וה''נ סבר ר''ש בפרק בתרא דמסכת ע''ז (דף סז:) ור''מ פליג עליה התם וסבר נ''ט לפגם אסור דגמר מגיעולי נכרים דאסר הכתוב אע''ג דנ''ט לפגם הוא דאפילו קדירה בת יומא אי אפשר דלא פגמה פורתא וגיעולי נכרים לאו חידוש הוא ומה שהתיר הכתוב נבילה מוקי לה בסרוח מעיקרא ולרבי מאיר מצי למילף נמי מגיעולי נכרים לטעם כעיקר כיון דלאו חידוש הוא ואיכא השתא שלש מחלוקות בדבר:

וְרַבִּי עֲקִיבָא כִּדְרַב חִיָּיא בְּרֵיהּ דְּרַב הוּנָא, דְּאָמַר: לֹא אָסְרָה תּוֹרָה אֶלָּא בִּקְדֵירָה בַּת יוֹמָא, הִלְכָּךְ לָאו נוֹתֵן טַעַם לִפְגָם הוּא.

Traduction

The Gemara asks: And how does Rabbi Akiva, who derives this principle from the required purging of the vessels of gentiles, respond to the previous claim? The Gemara explains: He holds in accordance with the opinion subsequently cited in the name of Rav Ḥiyya, son of Rav Huna, who said: The Torah prohibited unpurged vessels of gentiles only in the case of a pot that was used on that day. Therefore, it is not a case where the pot contributes taste that renders the food tainted.

Rachi non traduit

בת יומא. שבישל בה הנכרי בו ביום:

וְרַבָּנַן? קְדֵירָה בַּת יוֹמָא נָמֵי, לָא אֶפְשָׁר דְּלָא פָּגְמָה פּוּרְתָּא.

Traduction

The Gemara asks: And what do the Rabbis say about deriving the halakha from a pot used on that day? The Gemara answers: In their opinion, even in the case of a pot used on that day, it is impossible that the vessel does not slightly taint the food absorbed in the vessel. Consequently, the halakha of purging vessels of gentiles is indeed a novel case from which principles cannot be derived.

Rachi non traduit

דלא פגמה פורתא. מטעם הכלי נפגמה הבליעה:

אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אַוְיָא לְרַב אָשֵׁי: מִדְּרַבָּנַן נִשְׁמַע לְרַבִּי עֲקִיבָא, מִי לָא אָמְרִי רַבָּנַן ''מִשְׁרַת'' לִיתֵּן טַעַם כְּעִיקָּר, מִכָּאן אַתָּה דָּן לְכָל אִיסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה. לְרַבִּי עֲקִיבָא נָמֵי — ''מִשְׁרַת'' לְהֶיתֵּר מִצְטָרֵף לְאִיסּוּר, מִכָּאן אַתָּה דָּן לְכָל אִיסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה כּוּלָּהּ!

Traduction

Rav Aḥa, son of Rav Avya, said to Rav Ashi: From the opinion of the Rabbis, let us learn the correct interpretation of the opinion of Rabbi Akiva. Don’t the Rabbis say that the term soaked teaches that the principle that the legal status of taste is like that of substance applies not only to a nazirite, but that from here you derive the halakha with regard to all prohibitions of the Torah? According to Rabbi Akiva as well, the term soaked teaches that the permitted substance joins together with the prohibited substance with regard to a nazirite, and from here you derive the halakha with regard to all prohibitions of the Torah. This explanation is contrary to the opinion of Rabbi Yoḥanan, who applies this principle only to a nazirite.

Rachi non traduit

מדרבנן נשמע לר''ע. לרבי יוחנן פריך דאמר לעיל כל איסורין שבתורה אין היתר מצטרף לאיסור חוץ מאיסורי נזיר ואוקימנא כר''ע מכדי לר''ע שמעינן ליה דאמר באיסורי נזיר היתר מצטרף לאיסור ובשאר איסורי לא איירי מידי ור' יוחנן אמאי לא אמר דכי היכי דאית ליה באיסורי נזיר אית ליה נמי בשאר איסורי הא ממאי דשמעינן להו לרבנן בטעם כעיקר מצינן למשמע מינה נמי דעתיה דר''ע בהיתר מצטרף לאיסור:

לאו אמרי רבנן כו'. וקא אמרי נמי הכא בשאר איסורי לר''ע נמי דמפיק לה להיתר מצטרף לאיסור איכא למימר נמי דאית ליה מכאן אתה דן לכל התורה כולה:

אֲמַר לֵיהּ:

Traduction

Rav Ashi said to him: This cannot serve as a proof,

Rachi non traduit

אמר ליה. כיון דמוקי ליה ר''ע להיתר מצטרף לאיסור לא מצינן למימר מכאן אתה דן:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source